מחלת כליה כרונית – Chronic Kidney Disease
(בעבר נקראה אי–ספיקת כליות כרונית – Chronic Renal Failure)
מחלת כליה כרונית היא מצב רפואי בו קיים נזק ממושך למבנה ולתפקוד הכליה. מדובר בנזק שברובו הינו בלתי הפיך.
מדובר במחלה מתקדמת, ההולכת ומחמירה עם הזמן, ומלווה באובדן תפקוד כלייתי בקצב מהיר יותר בהשוואה לאוכלוסייה הבריאה. על פירוב במחלת כליה כרונית, הנזק מערב את שתי הכליות.
מחלת כליה כרונית הינה אחד מגורמי התמותה המובילים בעולם, אשר שיעורם דווקא עלה בעשורים האחרונים. למשל, בארצות הברית, שיעור התמותה השנתי ממחלת כליה כרונית גבוה יותר מאשר מסרטן השד או מסרטן הערמונית.
למרבה המזל, הכליות הן איברים בעלי רזרבה תפקודית רבה, כך שגם כאשר תפקודן נפגע באופן משמעותי, רבות מהפעילויות הביולוגיותשלהן ממשיכות להתקיים.
למעשה גם אם אדם נולד עם כליה בודדת או שתרם כליה, הכליה השנייה יכולה לפצות ולבצע את כל הפעילות הכלייתית הנדרשת לגוף.
לכן, בשלבים מוקדמים של מחלת הכליה, לרוב לא יופיעו תסמינים קליניים. עם זאת, ככל שהפגיעה בכליות מתקדמת, יופיעו הפרעות שונותשניתן יהיה לאזן אותן באמצעות טיפול תרופתי. בשלבים מתקדמים מאד של מחלת הכליה – יהיה צורך בטיפול כלייתי חלופי – השתלתכליה או טיפולי דיאליזה – לצורך סילוק הרעלים ושמירה על תפקוד מערכות הגוף.
תפקיד הנפרולוג, הרופא המטפל במחלות כליה , הינו לפעול להאטת קצב התקדמות מחלת הכליה ולדחות ככל האפשר את הצורך בטיפולכלייתי חלופי. מאחר שמחלת כליה כרונית מהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות מחלות לב וכלי דם (כגון מחלת לב איסכמית, אי-ספיקתלב, שבץ מוחי), הרי שאבחון וטיפול מוקדם יסייע בהפחתת סיבוכים אלו, יוביל לשיפור באיכות החיים ובהארכת תוחלת החיים.
התסמינים של מחלת כליה כרונית
מחלת כליה כרונית הינה מחלה נפוצה מאד.
כ- 10 אחוזים מאוכלוסיית העולם לוקה במחלה זו – לפי מחקרים אפידמיולוגיים כ-800 מיליון אנשים חולים במחלה זו.
בישראל – אחד מכל שמונה אנשים סובל ממחלת כליה כרונית בדרגה כלשהי.
קרוב ל-90% מהסובלים ממחלת כליה כרונית כלל אינם מודעים לה מאחר שבמרבית שלביה, לא יופיעו תסמינים כלל.
לשמחתנו, מרבית החולים במחלת כליה כרונית סובלים מפגיעה כלייתית בדרגה קלה בלבד.
התסמינים של מחלת כליה כרונית מופיעים רק בשלבים מאוחרים מאד של מחלת הכליה.
התסמינים כוללים:
- בחילות, הקאות ואובדן תיאבון
- עייפות, חולשה, קשיי שינה, ירידה בריכוז
- השתנה תכופה (בעיקר בלילה)
- בצקות ברגליים, קרסוליים או עיניים
- עור יבש ומגרד
- לחץ דם גבוה, קוצר נשימה או כאבים בחזה
הגורמים למחלת כליה כרונית
בעולם המערבי מחלת הסוכרת ויתר לחץ דם אחראים לכשני שלישים ממקרי מחלת כליה כרונית.
גורמים נוספים למחלת כליה כרונית:
- מחלות כליה דלקתיות כגון גלומרולונפריטיס (Glomerulonephritis) ונפריטיס אינטרסטיציאלית ( Interstitial Nephritis)
ומחלות אוטואימוניות רב-מערכתיות שעלולות לפגוע גם בכליות כגון זאבת (SLE – Systemic Lupus Erythematosus) , Anca-Associated Vasculitis וכו' - מחלות תורשתיות/גנטיות כגון מחלת כליות פוליציסטית (ADPKD – Polycystic Kidney Disease)
- חסימות ממושכות בדרכי השתן (למשל על רקע ערמונית מוגדלת, אבנים בדרכי השתן או גידולים בדרכי השתן)
- שימוש ממושך לאורך שנים בתרופות שונות שעלולות לפגוע בכליות כגון נוגדי דלקת מקבוצת ה-NSAIDS : אדויל, נורופן, איבופרופן, ארקוקסיה, אטופן, נקסין, ברקסין, וולטרן, אביטרן וכו'
- מומים מולדים בכליות ובמערכת השתן
מי נמצא בסיכון לפתח מחלת כליה כרונית?
- חולי סוכרת
- חולים הסובלים מיתר לחץ דם
- השמנת יתר או עודף משקל
- מחלות לב או כלי דם
- עישון
- היסטוריה משפחתית של מחלת כליה
- מומים מולדים במבנה הכליות
- גיל מעל 60
- שימוש ממושך בתרופות העלולות להזיק לכליה
חשוב לציין כי לא כל מי שמשתייך/ת לקבוצת סיכון יפתח מחלת כליה בהכרח.
עבור מי שמשתייך לאחת מקבוצות הסיכון ולא פתח מחלת כליה ,
ניתן להגן על הכליות מפני התפתחות מחלת כליות עתידית במספר צעדים פשוטים:
- שמירה על אורח חיים בריא: תזונה בריאה, שתיה נאותה, פעילות גופנית, ירידה במשקל והפסקת עישון.
- איזון לחץ דם ושמירה על רמות סוכר תקינות בדם
- המנעות מצריכה עודפת של תרופות העלולות לפגוע בכליות
כיצד מאבחנים מחלת כליה כרונית?
האבחון כולל:
- סקירת ההיסטוריה הרפואית והמשפחתית
- בדיקות דם לרמות קריאטינין וחישוב eGFR (קצב הסינון הכלייתי המשוער)
- בדיקות שתן לאיתור חלבון ואלבומין
- בדיקות הדמיה (לרוב אולטרסאונד כליות ודרכי שתן)
ככל שאבחון מחלת הכליה נעשה בשלב מוקדם יותר, ניתן יהיה להאט באופן משמעותי את קצב התקדמות המחלה ולמנוע את הסיבוכים העתידיים לרבות הצורך בטיפול כלייתי חליפי.
הטיפול במחלת כליה כרונית
מחלת כליה כרונית כשמה כן היא, מתקדמת על פי רוב באיטיות לאורך שנים.
מטרת הטיפול במחלה הוא להאט את קצב התקדמותה ולדחות ככל הניתן את סיבוכיה.
הטיפול במחלת הכליה מתמקד בנושאים הבאים:
- שמירה על אורח חיים בריא:
תזונה מאוזנת ושתייה מספקת, פעילות גופנית סדירה, שמירה על משקל תקין, המנעות מעישון. הימנעות משימוש מיותר בתרופות שעלולות לפגוע בכליות. - איזון לחץ דם ורמות סוכר.
- תרופות חדישות בסל הבריאות:
בשנים האחרונות נוספו תרופות חדשות אשר הראו יעילות משמעותית בהאטת קצב התקדמות מחלת הכליה, דחיית הצורך בטיפול כלייתי חליפי, והפחתת התחלואה הנלווית למחלת הכליה, לרבות התקפי לב, אי ספיקת לב, ולעיתים אף להעלאת תוחלת החיים!
לסיכום
- מחלת כליה כרונית שכיחה מאד בישראל ובעולם, ובמרבית שלביה אינה גורמת לתסמינים כלשהם ועל כן חלק ניכר מהלוקים במחלה אינם מודעים לה
- אבחון מחלת כליה נעשה בבדיקת דם לקריאטינין ובבדיקת שתן לכימות חלבון ואלבומין
- אם הינך משתייך לאחת מקבוצות הסיכון להתפתחות מחלת כליה (גיל מעל 60, סכרת, יתר לחץ דם, עישון, עודף משקל, מחלת לב או עם סיפור של מחלת כליות במשפחה).
עליך לפנות לרופא המשפחה לביצוע בדיקות פשוטות אלו. - אבחון מוקדם של מחלת הכליה יאפשר מתן טיפול מתאים אשר יאט את התקדמות המחלה, ימנע את סיבוכיה והתחלואה הנלווית תוך שמירה על איכות חיים טובה וכן להארכת תוחלת החיים
- הטיפול במחלת כליה כרונית מתמקד בשינוי אורחות חיים, תזונה נכונה, פעילות גופנית סדירה, הפסקת עישון, איזון רמות הסוכר וערכי לחץ הדם.
- תרופות חדשות שהתווספו ל"ארגז הכלים" בטיפול במחלת כליות כרונית ובסכרת בשנים האחרונות , ונכללו בסל התרופות, הראו יעילות מובהקת בהאטת הדרדרות התפקוד הכלייתי, בדחיית הצורך בהשתלת כליה או בטיפולי דיאליזה, בהורדת תחלואה לבבית נלווית ובהורדת תמותה.
